סלומון ואח' נ' הבונים מוצרי יציקה בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת הנתבעת 3 ("המבקשת") לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

התובע ("המשיב") הגיש את תגובתו לבקשה. לבקשה, לתגובה ולתשובה צורפו מלוא המסמכים אשר ביקשו הצדדים לצרף לעיונו של בית המשפט.

שני הצדדים אף נשמעו בעניין זה, בדיון אשר נערך בפני ביום 29/5/13 וטענו איש איש את טענותיו במלואן.

עניינה של התביעה שבנדון, אשר הוגשה אל בית המשפט ביום 30.4.12, הנה נזקי שמיעה וטנטון תמידי שנגרמו לתובע לטענתו, עקב מחדלי ומעשי הנתבעת 1, מעבידתו בזמנים הרלבנטיים.

לטענת המבקשת, המבטחת הנוכחית של הנתבעת 1 מעסיקתו של התובע, כתב התביעה נעדר פרטים מהותיים כגון מתי לראשונה גילה התובע את נזקי השמיעה, מתי לראשונה אובחנו נזקי השמיעה ומתי לראשונה נתגלה לתובע הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לבין נזקי השמיעה, פרטים אשר אין מחלוקת כי הנם מהותיים להכרעה ולבירור חבות הנתבעות. המבקשת טוענת כי המשיב צירף אל כתב התביעה מסמכים משנת 2000 ועד לשנת 2009, מהם עולה כי זה הופנה לבדיקות שמיעה, כאשר הראשונה שבהן מיום 6.2.00 אבחנה כי התובע סובל מנזקי שמיעה. כן צרף התובע לכתב התביעה, חוות דעת של ד"ר בן טובים במסגרת ההליך שניהל התובע מול המוסד לביטוח לאומי, כאשר בחוות הדעת מציין אף דר' בן טובים כי בדיקות השמיעה שהועברו על ידי התובע הן מהשנים 2005-2008 וכי המדובר בבדיקות שמיעה ראשונות. עוד טוענת המבקשת כי המשיב צירף חוות דעת רפואית מטעמו ערוכה על ידי ד"ר פרדיס, בה מציין המומחה כי התובע העביר אליו בדיקות מהשנים 2007-2008 בלבד. המבקשת טוענת כי מעיון בתיקו הרפואי של המשיב עולה כי כבר בחודש אוגוסט 1990, נכתב בפנקס הבריאות של המשיב כי הוא חייב בשימוש במגן אוזניים, כאשר לטענתה, מסמך זה מעיד כי כבר בשנת 1990 אובחנו אצל התובע נזקי השמיעה וכי כבר במועד זה הוא היה מודע לקשר הסיבתי בין הנזקים לבין תנאי עבודתו. כן מפנה המבקשת למסמכים רפואיים נוספים מהשנים 91-98. לטענת המבקשת, ההלכה היא כי אין להתחיל לספור את מרוץ ההתיישנות ממועד גילוי מלוא הנזק אלא מהמועד בו נתגלה לתובע "קצה חוט" או "חשד". לטענתה במקרה דנן הייתה לתובע מודעות סובייקטיבית להיותו סובל מנזקי שמיעה הנטענים בכתב התביעה ואף לקשר הסיבתי בין עבודתו לבין אותם הנזקים ובהתאם למסמכים הרפואיים אשר הציגה המבקשת. לכל המאוחר, טוענת המבקשת, החל התובע לסבול בשנת 1990 מנזקי שמיעה. משחלפו יותר משבע שנים ממועד גילוי הנזק ועד להגשת כתב התביעה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

עוד טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה מחמת העדר עילה או העדר יריבות. לטענתה פעילותה של הנתבעת 1, מעסיקתו של המשיב בזמנים הרלבנטיים, אשר כנגדה הוגשה התביעה בוטחה על ידי חברות ביטוח שונות בתקופות שונות אלא שהתובע לא מצא לנכון לצרפן, על אף שמדובר בבעלות דין חיוניות. המשיב טוען כי עבד אצל הנתבעת 1 החל משנת 1987 אולם אינו מציין עד מתי עבד ומה היה המועד בו לכאורה נחשף לרעש המזיק. המשיב אינו מצרף את מסמכי המוסד לביטוח לאומי כך שלא ניתן לדעת בגין מה הוענקו למשיב אחוזי נכות, אם בכלל והאם הנכות קשורה לתביעה. לטענתה של המבקשת, בנסיבות אלו כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדה. המבקשת טוענת כי כעולה מהתיעוד הרפואי, כבר בשנת 1992 חדל המשיב לעבוד בחשיפה לרעש, כך למשל במסמך מיום 21.9.95 נכתב כי המשיב אינו עובד ברעש אלא עובד בחצר. רופא תעסוקתי מציין אף הוא בחודש 6/98 כי המשיב אינו עובד ברעש. לטענת המבקשת, בנסיבות בהן עובר לתקופה בה ביטחה המבקשת את הנתבעת 1, הפסיק המשיב לעבוד בתנאי רעש יש לסלק את התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר יריבות.

המשיב בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף טען כי הבקשה נבעה משיקולים זרים ולא ענייניים. לטענתו, המדובר במחלת מקצוע שגם הועדה הרפואית של ביטוח לאומי וגם ד"ר פרדיס, מומחה הא.א.ג מטעם המשיב, קבעו כי הנכות התגבשה רק לאחרונה עם מועד סיום חשיפתו לרעש מזיק ובודאי במסגרת שבע שנים ממועד הגשת התביעה, בסביבות שנת 2007. אין עצם קיומו של נזק שמיעה מסויים כדי להקים עילת תביעה, לטענת המשיב וזו מתגבשת רק עם התגבשות הנכות. לגבי טנטון טען המשיב, כי הפיכתו של הטנטון מלא תמידי לתמידי, היא היוצרת מצב בו יוכל המשיב להגיש תביעתו. לטענת המשיב מחיקת התביעה היא צעד דרסטי שיש לנקוט בו בזהירות ומקרה זה אינו אחד מהם.

בכתב התשובה מטעמה של המבקשת היא מבהירה כי תגובת המשיב נעדרת כל התייחסות ממשית ורצינית לטענות המבקשת, לפסיקת בית המשפט העליון ולמסמכים שצורפו. המשיב מסתפק בהכחשה סתמית וכללית כנגד מסמכים בהם נכתב כי התובע היה מודע לנזק כבר בשנת 1990.המבקשת מפנה להלכה לפיה נטל ההוכחה להוכיח כי התביעה לא התיישנה מוטל על המשיב ואילו התגובה מטעמו הוגשה ללא תצהיר. המבקשת מפנה שוב לעובדה המצוינת בחוות דעת המומחה מטעמו של המשיב ולפיה המשיב לא העביר את מלוא המסמכים למומחה מטעמו- ד"ר פרדיס ואף מפנה שימת הלב לכך כי המשיב לא מסביר כלל, הכיצד זה לא היה מודע לקשר הסיבתי בין עבודתו לבין הנזק, שעה שיש תיעוד רפואי משנת 1990.

דיון:

סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע חריג לכלל ההתיישנות ולפיו :

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

הפסיקה קובעת כי תקופת ההתיישנות תימנה מעת שהתגלה נזק פיסי כלשהו, גם אם לאחר מכן חל שינוי בהיקפו של הנזק. אין להמתין לגיבוש הנזק במלואו לשם תחילת מירוץ ההתיישנות.

ראה בע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 554.

ע"א 1059/06 יפרח נ. מפעלי תובלה בע"מ (פורסם ביום 12/7/10).

הנטל להוכיח כי התקיים כלל הגילוי המאוחר מוטל על הטוען לו. עליו להראות כי קיימות עובדות שלא היו ידועות לו, כי הן מהותיות לעילת התביעה, כי הן נעלמו מעיניו מסיבות שאינן תלויות בו וכי הוא לא יכול היה למנוע אותן בזהירות סבירה.

רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, תק-על 2010(3), 3696.

מידת ההוכחה המוטלת על הטוען לגילוי מאוחר הינה כזו שבהתאם לאמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר, אף ב"זהירות סבירה" לא יכול היה לגלות את עילת התביעה והיקף הגילוי אשר צריך להיות בידי תובע, על מנת להתחיל את מירוץ ההתיישנות בכל הנוגע ליסוד הקשר הסיבתי הוא קיום "קצה חוט".

ראה בע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857.

רע"א 5087/10 מדינת ישראל נ' אריאל דוננפלד , תק-על 2012(4), 4852 .